menu

21 ביולי 2011

כובע קסמים



מילים: לאה גולדברג
כל הימים, כל הימים
חולמת אני על כובע קסמים.
כובע קטן, מקושט נוצה,
העושה כל מה שאני רוצה.

אחבוש אותו ואומר, למשל:
"כובע, עשה שאני אגדל!"
והנה מיד הנני עולה,
וגופי מתמתח ואני גדולה,
ואין כמוני בכל העולם;
כי אני גדולה וגבוהה מכולם.
והכל מסתכלים ביראה וכבוד,
כי הרי אני גדולה עד מאוד.

ואמא בערב כבר לא תאמר:
"לכי לישון כבר מאוחר!"
ואבא לא עוד יגער במילים:
"אל תתערבי בשיחת הגדולים!"
וכשאדבר יקשיבו כולם,
כי אני הגדולה בכל העולם.

כל הימים, כל הימים...

הנה בליבי בקשה שניה:
"כובע היה לאוניה!"
מיד הוא קופץ מראשי לים
ואני מפליגה בו בכל העולם,
לאיים רחוקים, לארץ זרה,
נוסעת הלוך ובחזרה,
ורואה ערים והרבה אנשים,
פרסים והודים וכושים,
ואיש לא יבין, ואיש לא ידע,
כי נוסעת בים ילדה לבדה.

ואם יהיה לי בים עצוב,
אומר לו: "כובע, הביתה שוב!"
ואבוא לביתי. ומכל המדינות
לכל חברי אביא מתנות.
ומסביבי ישבו חברים
ואני אספר להם סיפורים,
ואיש לא יעז להגיד לי עכשיו:
"שוב היא בודה סיפורי כזב!"

כל הימים, כל הימים...









יש כ"כ הרבה פרויקטים שאני לא מצליחה להראות מפאת חוסר בזמן. מבטיחה להשתפר.

הגזרה של הכובע נלקחה מאחד הספרים האהובים עלי Children'sClothes ספר נהדר עם הדרכה מצויינת.


נעם אומנם הדוגמן, אבל הכובע נתפר לחבר הכי טוב שלו איתי. מהרגע שהוא מתעורר ועד הרגע שהוא הולך לישון הוא עם כובע על הראש (כולל את הלילה) והכובע חייב להיות בצבע ירוק! לקחתי בחשבון שאולי הפטיש הזה יעבור ולכן הכובע דו צדדי. צד אחד ירוק כמובן והצד השני בד מקסים של פילים שקניתי בfabricworm

מצאתי הדרכה נחמדה של כובע באתר של מרתה  סטיוארט  אתם יכולים לראות אותה כאן


 אולי בהמשך אצלם הדרכה של הכובע שתפרתי.




שיהיה לכולם סופ"ש נעים
הילה


18 ביולי 2011

יום הולדת שנתיים לנעם- הקונספט קרקס

סיפור לידה בגיל שנתיים? נראה לי שאת זה אני אשאיר לפוסט אחר.
קיבלתי כל מיני תגובות על מסיבת יום ההולדת שארגנתי לנעם. אבל השכיחה ביותר הייתה "מה את משוגעת?? מי עורך מסיבה כל כך גדולה לילד בן שנתיים?" 
אבל הרגשתי שאני באמת רוצה לחגוג, שלחגיגה הזו יש משמעות עבורי קצת יותר עמוקה מעוד יום הולדת.
כשנעם נולד, אבא שלי כפה עלינו לקיים ברית מילה, עם כל המשתמע מזה. בסבך ההורמונים והרגשות שליוו את הלידה, נכנעתי ללחצים והיום אני אפילו לא רוצה להיזכר בזה. הדבר היחיד שרציתי זה לצרוח על כולם שיעזבו אותי בשקט ויעלמו, ויתנו לי להיות עם הגוזל שלי שרק נולד וכבר מצא את עצמו במרכזה של כזו המולה. לא הרגשתי שאני חוגגת משהו, וכל משמעות שאולי היתה לאירוע שכזה, התאיידה בינות לצהלולים. אני מפצירה בכל אישה שיולדת את ילדה הראשון (אולי עם השני זה אחרת..?) לחכות לפחות 5 חודשים עד שמקיימים אירוע המוני.

היום אני מרגישה שבאמת יש לי מה לחגוג ואני רוצה לחגוג כל יום ולומר תודה! תודה שבחרת בי מכל האימהות בעולם.

המסיבה נתנה הזדמנות נהדרת להפגיש בין כל האנשים האהובים בחיינו, שלא כולם מכירים אחד את השני אבל כולם נוטלים חלק משמעותי בחייו של נעם.

התחלתי את ההכנות חודש מראש,אבל לא עמדתי בזמנים והיו הרבה דברים שנשארו לדקה התשעים. נפגשתי עם נוית, הידועה גם בכנויה הבלבוסטה, להחלטת קונפסט ולאחר פשפושים באינטרנט בחרנו בקרקס! שמח, צבעוני, כל ילד אוהב חיות, והתוצאה בהמשך:

הברכה שכתבנו לנעם ליום הולדתו הראשון (בקרוב תעבור כריכה אצל אוריתי מטווילנגן ואכתוב גם על זה)  מרגישה לי נכונה גם היום.
"ממשיכים ללוות אותך במסע החיים המשותף שלנו יחד"
אוהבים אותך יותר משתדע אי פעם
אמא ואבא









ההזמנה הייתה דו צדדית בגודל של גלויה:



כל ילד קיבל שקית הפתעה (לא יכולתי להתאפק למרות שזה ממש לא הגיל. היו כמה הורים שרצו להרוג אותי) יחד עם משחק בועות סבון ומשחק זיכרון: 18 כרטיסיות עם 9 דמויות שונות שעוצבו על בסיס דמויות הקרקס.
ניתן להוריד את הכרטיסיות מכאן הן הודפסו ונכסו למכשיר למינציה להקשחה (כל האלמנטים נלקחו מה-shutterstock








שלוש שעות לפני שכלום הגיעו, הייתי כבר פקעת עצבים זעופה. אחותי המהממת הכינה רשימת מטלות של הדברים שנשאר לעשות (צו'צונה שלי תודה רבה אהובתי. אלופת העולם בסדר וארגון של אחרים):


עוגת רכבת שנלקחה מההדרכה הנהדרת הזאת.
כל ילד קיבל עוגיית גינגר בצורת פיל (אחת הטעימות שאכלתי) שהכינה לנו עוגילי.




נעם היה מאושר עד לב השמיים וכך גם אמא שלו:)

אני חייבת לומר שבלי ההתגייסות של ההורים המקסימים שלי והחברות הנהדרות זה היה מסתכם בקפה ועוגה. תודה ענקית לכולם. גלי תודה שהיה לך את הכוח והסובלנות לשמוע אותי 7 פעמיים ביום
 
זהו להפעם... שנה הבאה הבטחתי לגדי משהו יותר משפחתי.
שבוע טוב לכולם

הילה