יום הולדת שנתיים לנעם- הקונספט קרקס

סיפור לידה בגיל שנתיים? נראה לי שאת זה אני אשאיר לפוסט אחר.
קיבלתי כל מיני תגובות על מסיבת יום ההולדת שארגנתי לנעם. אבל השכיחה ביותר הייתה "מה את משוגעת?? מי עורך מסיבה כל כך גדולה לילד בן שנתיים?" 
אבל הרגשתי שאני באמת רוצה לחגוג, שלחגיגה הזו יש משמעות עבורי קצת יותר עמוקה מעוד יום הולדת.

כשנעם נולד, אבא שלי כפה עלינו לקיים ברית מילה, עם כל המשתמע מזה. בסבך ההורמונים והרגשות שליוו את הלידה, נכנעתי ללחצים והיום אני אפילו לא רוצה להיזכר בזה. הדבר היחיד שרציתי זה לצרוח על כולם שיעזבו אותי בשקט ויעלמו, ויתנו לי להיות עם הגוזל שלי שרק נולד וכבר מצא את עצמו במרכזה של כזו המולה. לא הרגשתי שאני חוגגת משהו, וכל משמעות שאולי היתה לאירוע שכזה, התאיידה בינות לצהלולים. אני מפצירה בכל אישה שיולדת את ילדה הראשון (אולי עם השני זה אחרת..?) לחכות לפחות 5 חודשים עד שמקיימים אירוע המוני.

היום אני מרגישה שבאמת יש לי מה לחגוג ואני רוצה לחגוג כל יום ולומר תודה! תודה שבחרת בי מכל האימהות בעולם.

המסיבה נתנה הזדמנות נהדרת להפגיש בין כל האנשים האהובים בחיינו, שלא כולם מכירים אחד את השני אבל כולם נוטלים חלק משמעותי בחייו של נעם.

התחלתי את ההכנות חודש מראש,אבל לא עמדתי בזמנים והיו הרבה דברים שנשארו לדקה התשעים. נפגשתי עם נוית, הידועה גם בכנויה הבלבוסטה, להחלטת קונפסט ולאחר פשפושים באינטרנט בחרנו בקרקס! שמח, צבעוני, כל ילד אוהב חיות, והתוצאה בהמשך:

הברכה שכתבנו לנעם ליום הולדתו הראשון (בקרוב תעבור כריכה אצל אוריתי מטווילנגן ואכתוב גם על זה)  מרגישה לי נכונה גם היום.
"ממשיכים ללוות אותך במסע החיים המשותף שלנו יחד"
אוהבים אותך יותר משתדע אי פעם
אמא ואבא

ההזמנה הייתה דו צדדית בגודל של גלויה:



כל ילד קיבל שקית הפתעה (לא יכולתי להתאפק למרות שזה ממש לא הגיל. היו כמה הורים שרצו להרוג אותי) יחד עם משחק בועות סבון ומשחק זיכרון: 18 כרטיסיות עם 9 דמויות שונות שעוצבו על בסיס דמויות הקרקס.

ניתן להוריד את הכרטיסיות מכאן הן הודפסו ונכסו למכשיר למינציה להקשחה (כל האלמנטים נלקחו מה-shutterstock

שלוש שעות לפני שכלום הגיעו, הייתי כבר פקעת עצבים זעופה. אחותי המהממת הכינה רשימת מטלות של הדברים שנשאר לעשות (צו'צונה שלי תודה רבה אהובתי. אלופת העולם בסדר וארגון של אחרים):

עוגת רכבת שנלקחה מההדרכה הנהדרת הזאת.

כל ילד קיבל עוגיית גינגר בצורת פיל (אחת הטעימות שאכלתי) שהכינה לנו עוגילי.

נעם היה מאושר עד לב השמיים וכך גם אמא שלו:)

אני חייבת לומר שבלי ההתגייסות של ההורים המקסימים שלי והחברות הנהדרות זה היה מסתכם בקפה ועוגה. תודה ענקית לכולם. גלי תודה שהיה לך את הכוח והסובלנות לשמוע אותי 7 פעמיים ביום
 

זהו להפעם... שנה הבאה הבטחתי לגדי משהו יותר משפחתי.
שבוע טוב לכולם

הילה