פסח הוא מחויבות אחת גדולה! לפגוש את המשפחה, לבקר את ההורים (כי לא עשינו איתם את הסדר השנה), לקפוץ לבקר את החברה שילדה לפני 3 חודשים ועוד לא הספקתי לראות; אבל אם אני כבר נוסעת דרומה, אז למה שלא נקפוץ גם לקיבוץ לבקר את אחותי??? ואם אני כבר בקיבוץ אז מה, לא נקפוץ לבקר את שאר המשפחה? ובדרך חזרה לא נעצור לשתות קפה אצל החברים של גדי שלא מזמן קנו בית בשהם והמזמן הזה היה לפני שנה וחצי ועוד לא היינו שם? ברור שנעצור, והרי תמיד אנחנו נפגשים עם החברים שלי יותר, אז צריך לסמן וי, זה אומנם חתיכת עיקוף אבל "זה כבר בדרך לא?"
ואולי כבר נישאר לישון? כי מחר הוזמנו לעל האש עם כל החבר'ה... ואני מתחילה במסכת ההשוואות הבלתי נמנעת בראש, ע"מ לקבוע איזו מחויבות גדולה יותר? ורק שאף אחד פה לא ייעלב חלילה: "מה? אנחנו לא מאמינים שהייתם בדרך ולא עצרתם לקפה!" ורק מהמחשבה על כמויות הקפה שנאלצנו לשתות בדרך לקיתי בהרעלת קופאין.
ומה אני אגיד? אני בסה"כ רוצה מפגש עם החברה הכי טובה שלי, סוליקו, כמו בימים הטובים - אז נהגנו לאכול א.בוקר אני סיימתי את החביתה שלי כשהיא עוד חמה ולא תוך ריצת מרתון. לשבת איתה על קפה וסיגריה (במפגשים מהסוג הזה מותר) ולקטר קצת ושהיא תקטר בחזרה כי אני יודעת שיש על מה...:) ואז שתינו נרגיש שפויות שגם אם יש לנו רק ילד אחד מותר לנו לקטר.
אז אחרי כל החופש הזה שהאמת היה לא רע! כי השנה החלטתי שפסח הוא בשבילנו בשביל המשפחה הפרטית שלי ושפסח יש גם שנה הבאה ואני אמצא את הזמן לעשות את סבב הביקורים האלו.
ואת החופש מהחופש אני לוקחת ביום רביעי, ונפגשת עם חברה בת"א, סוליקו! (טוב לא ממש סוליקו היא תגיע עם עגלה) אבל זה הכי קרוב למה שתכננתי והיא תוכל לקטר לי על החזרה לעבודה, ואני אוכל לקטר לה על זה שאני לא ישנה כבר שלוש שנים ואת השאר אתן בוודאי יודעות....
בקיצור מי אמר ששיגרה זה רע?
עכשיו לקינוח תמונות מהטיול שעשינו לאות הזדהות עם מסעם של בני ישראל במדבר. היה נהדר, להוציא את סופת החול שהרסה לכולם את ארוחת הערב ולי את הבריאות ואת השיער. נעם היה מבסוט ונראה לי שלא הייתה לו בעיה להישאר שם עוד שבוע.
מדהים איך שקצת טבע עושה טוב לנשמה. ביום השני תכננו לעשות את המסלול של נחל צפית, אבל הסתמן שהוא קצת קשה מידי לקטנטנים שלנו, עם כל הסולמות והגבהים, אז בבושת פנים ויתרנו. לאהוב שלנו זה לא ממש שינה: כן טיול, אין טיול העיקר שהוא משתולל לו בחול ויכול להסתובב עם תחתונים ועם הכובע של אמא.
בתחילת הטיול הוכרז על משחק של מי הילד שיילך לישון מוקדם יותר. כמובן שאנחנו הפסדנו!
הרי נעם ישן לילה שלם רק בתוך הבטן שלי:)
שיהיה לכולם שבוע טוב וחזרה קלה לשגרה....
קודם כל הצצה ליופי שמתרחש אצלי בגינה והנוף המשגע שאנחנו נושמים כל בוקר
מצאנו את התאום של נעם! אצבע בפה ויד באוזן:)
מדהימה שכמותך, אני כל כך אוהבת את איך שאת כותבת!!
השבמחקגם אני רוצה זמן איכות איתך ושתיראי את הבית שלי בדרך...
סתם קנאית
יופי של תמונות!!
השבמחקיופי של טיול ויופי של תמונות, ח"ח לצלמת :-)
השבמחקנעם נראה מאושר ביותר.