מתנות,מתנות,מתנות

מי לא אוהב מתנות???
זה לא סוד שראש השנה הוא אחד החגים המפנקים ביותר.
אצלנו במשפחה נוהגים לחלק מתנות בחגים; מי שהתחילה במסורת, אם זכרוני אינו מטעני, הייתה דודתי סיגי שבפסח נהגה להתחפש לאליהו הנביא, נושאת שק גדול (ממש סנטה קלאוס) ומחלקת מתנות לכווווולם. ואל תטעו, אנחנו משפחה ברוכת ילדים ונכדים. המתנה לא חייבת להיות משובצת יהלומים, אבל כדאי שתהיה אישית; והעיקר: תשומת הלב. אני מאמצת את המסורת הזו בחום, גדי קצת פחות:) אבל יש הנאה מרובה בלפנק את האנשים הקרובים אליך.
לכבוד השנה החדשה וההתחלה החדשה שלי (שתתואר בפוסט נפרד)
אירגנתי מכירה עם מיטב היוצרים של גוש שגב (משגב) ביישוב עצמון. כך שכולם יוכלו לפנק את בני משפחתם בדברים יפים.
לכבוד המכירה הכנתי צנצנות ריבת תפוחים מעשי ידי, ארוזות ומעוצבות, כריות בשלל גוונים וצבעים, מפות שולחן וכרטיסי ברכה.
לאחר שגלי חברתי היקרה שכנעה אותי לקיים בביתה את המכירה, היה לי ברור שצריך לצרף עוד יוצרים על מנת למלא את החלל. הזמנתי חברים ומכרים מהאזור שכולם יוצרים נפלאים.
אז מה יהיה לנו?...

נגה גולדשטיין - צורפת מוכשרת ביותר. בשעות הפנאי שלה צועדת בשדות וביערות ואוספת זרעים.

נגה מצליח ללכוד את היופי של הטבע, ומבטאת זאת בתכשיטים המקסימים שלה.

בפעם הראשונה שנפגשנו היא פתחה תיבה קטנה ובתוכה היו מלא זרעים,עלים ופרחים שמהם היא יצרה את הקולקציה המופלאה הזו.

 

קיילה: קרמיקאית נפלאה ומוכשרת עם המון שנות ניסיון. קיילה הכינה כלי חדש ומיוחד שמיועד לתפוחי עץ בתנור. נראה טעים אני מוכרחה לנסות.

עוגילי-  עם עוגיות שלא רק נראות טוב אלא גם טעימות מאוד.מתנה שכל ילד ישמח לקבל.

חלב עם הרוח- מקום קסום ואנשים מקסימים יושבים,למרגלות הר השאבי שבגליל המערבי .חוה קטנה וקסומה בגבעות שמסביב רועה עדר עיזים, ממנו הם מייצרים גבינות מחלב עיזים אורגני.גבינות ויין במקום גם יש מסעדה משובחת ביותר ששווה להגיע אליה מכל מקום בארץ. הכל בתיאום מראש ופרטים באתר.

אני מביאה איתי שלל עיצובים שהכנתי במיוחד לכבוד החג.
כריות במבחר צבעים משגע, מפות שולחן בגדלים שונים,ריבות מעשה ידי,וכרטיסי ברכה.

תמר- עם עוגיות משובחות ועוגות הכל ארוז מקסים וכ"כ כ"כ טעים!!!

יש עוד כל מיני הפתעות אבל לא הצלחתי להתארגן כמו שצריך על תמונות מפאת לחץ בזמן.
מזמינה את כולם להגיע

שבת שלום
הילה

לפני ואחרי...

מי לא מכיר את הספות הקטנות שמגיעות בשלל דמויות וולט דיסני?! נעם קיבל אחת ליום הולדתו, הוא כל כך אוהב אותה, שהוא רוצה לישון עליה כל לילה. גם כשחוזרים מהגן יש טקס: הוא מתיישב על הספה עם בקבוק תה וצופה בטלטביז (התוכנית האהובה עליו עכשיו).
החלטתי שאני מוכרחה לשדרג אותה כי לא מתאים לי כל הכחול הזועק הזה בבית:)
(גלי אהובתי, מתה עליך וזאת ה-מתנה אבל כנראה שירכא לא חזקים כ"כ בעיצוב) ובכלל אם היא הפכה להיות כל כך שימושית שלפחות תיראה טוב!

לכל התופרות שקוראות, מכירות את זה שאתן קונות בדים מקסימים וקשה לכם להשתמש בהם, והם שוכבים בארון מעל שנתיים עד שמגיע הדבר הנכון? כך קרה לי עם בד הינשופים. אני כל כך כל כך אוהבת אותו שהיה לי קשה מאוד להשתמש בו. קניתי את הבד גם בירוק וכחול (השתמשתי בו כאן במשטח הפעילות) אבל את הלבן הכי אהבתי (בכלל יש לי חולשה לצבע הזה). ברגע שחשבתי על שדרוג הספה של נעם, היה לי ברור שאני הולכת על זה והנה קבלו הצצה לתוצאה.

לפני:

ואחרי:

שלא תחשבו לרגע שאני רפדתי את זה, כי ממש לא כך הדבר. זה היה מורכב מידי וממש לא לסבלנות שלי ולמעט הזמן שיש לי. לקחתי את הספה עם הבדים הנבחרים (3 פעמיים שיניתי את בחירת הבדים) ונתתי לעבאד, רפד מספר אחד בסכנין! וגם אחד האנשים הישרים שפגשתי. ו......יצאתי ממנו עם שלל שאריות שהיו עולות לי הרבה בנחלה. עלות כוללת 300ש"ח
הספה עלתה-100
בדים שנרכשו כאן -100
עבודת רפד -100 ש"ח
 נראה לי שווה לא????

נעם כל כך שמח לקבל את הספה שלו חזרה ואני מרוצה וכבר עוברת לפרוייקט הבא... מגן ראש למיטה.

בימים האחרונים אנחנו עושים קצת שדרוגים בחדר של נעם מתוך כוונה להעביר אותו למיטת מעבר וההתרגשות גדולה.
אם לומר את האמת הוא ממש מוכן, אבל לי קשה מאוד לשחרר. אני חושבת שהתחושה היא אותה התחושה של הפסקת ההנקה וגם המטרנה לפני השינה. הוא עוד תינוקי קטן שלי איך קרה שהוא עובר למיטה של גדולים פתאום????!!!!
אני מפחדת להתעורר ופתאום הוא יבקש ממני את מפתחות האוטו. קצת הרחקתי לכת לא? יגיע היום ואני אקנה לו ספה אמיתית  של גדולים לדירת הרווקים שלו. או שאולי אני ארפד את הישנה:) אבל עד אז כנראה שאני יעשה לו עוד כל מיני דברים....

שבוע טוב לכלום!
הילה

כובע קסמים

מילים: לאה גולדברג

כל הימים, כל הימים
חולמת אני על כובע קסמים.
כובע קטן, מקושט נוצה,
העושה כל מה שאני רוצה.

אחבוש אותו ואומר, למשל:
"כובע, עשה שאני אגדל!"
והנה מיד הנני עולה,
וגופי מתמתח ואני גדולה,
ואין כמוני בכל העולם;
כי אני גדולה וגבוהה מכולם.
והכל מסתכלים ביראה וכבוד,
כי הרי אני גדולה עד מאוד.

ואמא בערב כבר לא תאמר:
"לכי לישון כבר מאוחר!"
ואבא לא עוד יגער במילים:
"אל תתערבי בשיחת הגדולים!"
וכשאדבר יקשיבו כולם,
כי אני הגדולה בכל העולם.

כל הימים, כל הימים...

הנה בליבי בקשה שניה:
"כובע היה לאוניה!"
מיד הוא קופץ מראשי לים
ואני מפליגה בו בכל העולם,
לאיים רחוקים, לארץ זרה,
נוסעת הלוך ובחזרה,
ורואה ערים והרבה אנשים,
פרסים והודים וכושים,
ואיש לא יבין, ואיש לא ידע,
כי נוסעת בים ילדה לבדה.

ואם יהיה לי בים עצוב,
אומר לו: "כובע, הביתה שוב!"
ואבוא לביתי. ומכל המדינות
לכל חברי אביא מתנות.
ומסביבי ישבו חברים
ואני אספר להם סיפורים,
ואיש לא יעז להגיד לי עכשיו:
"שוב היא בודה סיפורי כזב!"

כל הימים, כל הימים...

יש כ"כ הרבה פרויקטים שאני לא מצליחה להראות מפאת חוסר בזמן. מבטיחה להשתפר.

הגזרה של הכובע נלקחה מאחד הספרים האהובים עלי Children'sClothes ספר נהדר עם הדרכה מצויינת.

נעם אומנם הדוגמן, אבל הכובע נתפר לחבר הכי טוב שלו איתי. מהרגע שהוא מתעורר ועד הרגע שהוא הולך לישון הוא עם כובע על הראש (כולל את הלילה) והכובע חייב להיות בצבע ירוק! לקחתי בחשבון שאולי הפטיש הזה יעבור ולכן הכובע דו צדדי. צד אחד ירוק כמובן והצד השני בד מקסים של פילים שקניתי בfabricworm

מצאתי הדרכה נחמדה של כובע באתר של מרתה  סטיוארט  אתם יכולים לראות אותה כאן

 אולי בהמשך אצלם הדרכה של הכובע שתפרתי.

שיהיה לכולם סופ"ש נעים

הילה

יום הולדת שנתיים לנעם- הקונספט קרקס

סיפור לידה בגיל שנתיים? נראה לי שאת זה אני אשאיר לפוסט אחר.
קיבלתי כל מיני תגובות על מסיבת יום ההולדת שארגנתי לנעם. אבל השכיחה ביותר הייתה "מה את משוגעת?? מי עורך מסיבה כל כך גדולה לילד בן שנתיים?" 
אבל הרגשתי שאני באמת רוצה לחגוג, שלחגיגה הזו יש משמעות עבורי קצת יותר עמוקה מעוד יום הולדת.

כשנעם נולד, אבא שלי כפה עלינו לקיים ברית מילה, עם כל המשתמע מזה. בסבך ההורמונים והרגשות שליוו את הלידה, נכנעתי ללחצים והיום אני אפילו לא רוצה להיזכר בזה. הדבר היחיד שרציתי זה לצרוח על כולם שיעזבו אותי בשקט ויעלמו, ויתנו לי להיות עם הגוזל שלי שרק נולד וכבר מצא את עצמו במרכזה של כזו המולה. לא הרגשתי שאני חוגגת משהו, וכל משמעות שאולי היתה לאירוע שכזה, התאיידה בינות לצהלולים. אני מפצירה בכל אישה שיולדת את ילדה הראשון (אולי עם השני זה אחרת..?) לחכות לפחות 5 חודשים עד שמקיימים אירוע המוני.

היום אני מרגישה שבאמת יש לי מה לחגוג ואני רוצה לחגוג כל יום ולומר תודה! תודה שבחרת בי מכל האימהות בעולם.

המסיבה נתנה הזדמנות נהדרת להפגיש בין כל האנשים האהובים בחיינו, שלא כולם מכירים אחד את השני אבל כולם נוטלים חלק משמעותי בחייו של נעם.

התחלתי את ההכנות חודש מראש,אבל לא עמדתי בזמנים והיו הרבה דברים שנשארו לדקה התשעים. נפגשתי עם נוית, הידועה גם בכנויה הבלבוסטה, להחלטת קונפסט ולאחר פשפושים באינטרנט בחרנו בקרקס! שמח, צבעוני, כל ילד אוהב חיות, והתוצאה בהמשך:

הברכה שכתבנו לנעם ליום הולדתו הראשון (בקרוב תעבור כריכה אצל אוריתי מטווילנגן ואכתוב גם על זה)  מרגישה לי נכונה גם היום.
"ממשיכים ללוות אותך במסע החיים המשותף שלנו יחד"
אוהבים אותך יותר משתדע אי פעם
אמא ואבא

ההזמנה הייתה דו צדדית בגודל של גלויה:



כל ילד קיבל שקית הפתעה (לא יכולתי להתאפק למרות שזה ממש לא הגיל. היו כמה הורים שרצו להרוג אותי) יחד עם משחק בועות סבון ומשחק זיכרון: 18 כרטיסיות עם 9 דמויות שונות שעוצבו על בסיס דמויות הקרקס.

ניתן להוריד את הכרטיסיות מכאן הן הודפסו ונכסו למכשיר למינציה להקשחה (כל האלמנטים נלקחו מה-shutterstock

שלוש שעות לפני שכלום הגיעו, הייתי כבר פקעת עצבים זעופה. אחותי המהממת הכינה רשימת מטלות של הדברים שנשאר לעשות (צו'צונה שלי תודה רבה אהובתי. אלופת העולם בסדר וארגון של אחרים):

עוגת רכבת שנלקחה מההדרכה הנהדרת הזאת.

כל ילד קיבל עוגיית גינגר בצורת פיל (אחת הטעימות שאכלתי) שהכינה לנו עוגילי.

נעם היה מאושר עד לב השמיים וכך גם אמא שלו:)

אני חייבת לומר שבלי ההתגייסות של ההורים המקסימים שלי והחברות הנהדרות זה היה מסתכם בקפה ועוגה. תודה ענקית לכולם. גלי תודה שהיה לך את הכוח והסובלנות לשמוע אותי 7 פעמיים ביום
 

זהו להפעם... שנה הבאה הבטחתי לגדי משהו יותר משפחתי.
שבוע טוב לכולם

הילה

מתכונים מנצחים לשבועות אבל לא רק...

חג שבועות הוא מהחגים האהובים עליי. בנוסף לחיבתי העזה כלפי מוצרי חלב, בקיבוץ תמיד הייתה אוירה מיוחדת: כולם בלי יוצא מן הכלל לבשו לבן, כל אחד קישט את סלסילת הטנא שלו וכמובן שהסלסילה היפה והמקורית ביותר הייתה זוכה בפרס.

היינו מניחים את הסלסילות בחדר האוכל וצוות החג היה ממלא אותן בכל טוב. אח"כ כולם היו מתכנסים על הדשא הגדול לארוחת חג משותפת, לרבות הופעות וביכורים של כל ענף במשק. איך שהוא תמיד מצאתי את עצמי עם בנות כיתתי לובשת בגד גוף, חצאית מתנפנפת ברוח, רוקדת על הבמה לצלילי שיבולת בשדה, צדיק כתמר יפרח, הרועה הקטנה ועוד, סביב ערימות החציר. מזל שיש תיעוד אחד של המחזה הזה אחרת גדי לא היה מאמין לי.(אני השלישית משמאל)

לשמחתי אנו גרים במקום שעדין שומר על המסורת ואמנם החגים פה זה לא קיבוץ, אבל האווירה מאוד דומה. אני לא מתגעגעת להרבה דברים בקיבוץ אבל לחגים כן!

לכבוד החג ריכזתי מספר בלוגים על אוכל, כאלה שאהובים עליי במיוחד, גם תוצרת הארץ וגם קצת תוצרת חוץ; חלק מהמתכונים אפילו ניסיתי בעצמי ואת השאר אני בהחלט מתכוונת לנסות.

אז חג שמייח לכולם ולפני הכל, קבלו את הפלא הקטן והאהוב שלי שחגג זה עתה יום הולדת שנתיים, לא יאמן שעברו רק שנתיים. זה מרגיש שהוא איתי כל החיים, אבל עם זאת גם כאילו רק אתמול נולד.

לכל מי שאוהבת לבשל ולאפות, הבלוג בצק אלים מחייב ביקור! בלוג מדהים ומושקע, כל המתכונים מוסברים בצורה פשוטה ואין לי ספק שגם הידיים השמאליות במטבח תצלחנה.

הכנתי את הקיש, עם כרישה ובטטה, ביום ההולדת של נעם (פרטים בפוסט אחר) והוא גרף הצלחה. שדרגתי עם קשקבל  והנה המתכון :
קיש ארבעת הבצלים

מתכוניישן, בלוג שווה בניחוח של חו"ל, אבל מאוד ישראלי. התאהבתי בצילומים אך
טרם ניסיתי את המתכון:
טארטים אישיים של בצל מקורמל ובצק עלים.

ומאותו הבלוג מאפה בניצה חגיגי לשבועות

לפני שאתם נכנסים לעולו הקסום של הבלוג הבא, אני רוצה לציין שזה אחד הבלוגים האהובים עלי אם לא ה....
cannelle-vanille
הכל שם מושלם! הסטיילינג,הצילומים ,ההגשה, אח.... והמטעמים, עושים חשק להיכנס לתוך התמונה. ממליצה בחום להיכנס לפוסטים הישנים ומעוררי ההשראה, עליהם כתבתי גם בפוסט "השראה". אגב, מבין הבלוגים הישראלים, מתכונשיין הוא הקרוב ביותר לשלמות המוצגת פה.

עוד בלוג שאני מאוהבת בו ונהנת לקבל ממנו עדכונים: "ביסים". בנוסף לצילומים המקסימים ולכתיבה הנהדרת של הילה, עוד לא קרה שעשיתי מתכון שלה ופיספסתי. נראה לי חוויה לבשל איתה:)
 עוגת שמרים עם גבינה ,ללקק את האצבעות. 

"דברים בעלמה" 
לא רק על אוכל, אלא גם קצת מילים יפות...ריגש אותי לראות את ההקדשה של הבלוג: "הבלוג הזה מוקדש לאבא שלי האיש שלימד אותי לזייף בקול רם עם הרדיו, לספר בדיחות לעצמי, ולבשל (ושהכי נחמד לעשות את שלושתם גם יחד, עם כוס יין ביד)".
מקסים! אמא של גדי הכירה לי את הבלוג הזה, ומאז אני מתענגת.

אגסים ממולאים בגבינה ומבושלים ביין

עוגות גבינה אישיות מהבלוג הזה

קיש פלפלים קלויים
מי שלא מכיר את האתר cookeat, מיד להיכנס. מרוכזים בו מיטב השפים בארץ


(גלי אהובתי, זה הכי קרוב שמצאתי לקיש של אן ודיר-בלאק את לא מזמינה אותי לטעום).

ובסופו של יום אין על סנביץ' עם גבינה לבנה, גבנ"צ ועגבניה. האתר של רותם ניר המוכשרת שווה הצצה!

חג שמייח לכולם !
ולא חייבים את שבועות בשביל להכין מטעמים כאלו.
נשיקות
הילה

קולקציית אביב

האביב הגיע וזאת התקופה האהובה עליי ביותר. לא חם מדי, לא קר מדי, אפשר לשבת בחוץ ולאכול ארוחת ערב במרפסת. בלי יתושים ומיליון ואחת ברחשים מעצבנים.

ויותר מהכל - הפריחה, אח... הפריחה..... איזה אושר מציף אותי כשאני פותחת את החלון ורואה את הגינה שלי בשיא פריחתה.

בפוסט הקודם על עומס, סיפרתי לכם שהתחלתי לעבוד בתור מנהלת לקוחות בסטודיו עוז.

בין לקוחותי נמצאת חברת הצבעים נירלט. עבורי זה סוג של סגירת מעגל כוון שבעברי הקיבוצניקי, אחד הגיוסים שעשינו בשביל לממן את המסע שלנו לפולין, היה במפעל נירלט בקיבוץ ניר עוז השכן לכיסופים. זה לא היה להיט גדול במיוחד ופרשתי מהעניין דיי מהר (אני מדברת על אולמות הייצור כמובן,ארגזים וכו.... וזה היה לפני יותר מ14 שנה)

היום אני יכולה לספר לכם שהעבודה מאוד מאתגרת, וזה תענוג גדול לעבוד עם לקוח שמדבר עיצוב.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה?

כוון שהסטודיו עיצב עבורם גלויות מקסימות לקולקציית אביב, ולא יכולתי שלא לשתף אתכם בהשראות המקסימות ובתוצאה הסופית.

נירלט מצליחה להפתיע בכל פעם מחדש עם שלל גוונים מרהיבים. ולכל אוהבי העיצוב, יש להם באתר פונקציה להדמיית חדרים המאפשרת לתכנן את צביעת הבית. סלון, מטבח, חדר ילדים וכו.. ממליצה בחום להיכנס ולראות למי שלא מכיר.

 בקרוב מאוד הולך לצאת להם מוצר חדש ומדהים!!! שאני כבר לא יכולה לחכות ליישם אותו אצלי בבית.

פרטים בהמשך....

אני לא יודעת מה אתכם, אבל האביב תמיד גורם לי לרצות להתחדש ולחדש. הפוסט הבא כנראה יהיה תמונות של לפני ואחריי:)

הנה ההשראות של אנסטסיה (מעצבת מהסטודיו) שנלקחו מהאתר בשם shutterstock. לתהליך יצירת הגלויות המקסימות שעשתה:
זאת הזדמנות נהדרת לומר לה תודה על העבודה!

ועכשיו קבלו את המוצר המוגמר והרי הקולקציה לפניכם:

מי שחובבת צבע ועיצוב יכולה להתעדכן גם בפייסבוק שלהם.

סופ"ש נעים לכולם!

הילה